פסק-דין בתיק ת"א 14349-08

הסכסוך שבין התובע לנתבעת עסק בליקויי בניה שנתגלו לטענתו של התובע, בדירה שנרכשה על ידו ברמלה. בפסק דין שניתן על ידי ביום 07/11/10 קבעתי, כי הוכחה אחריותה של הנתבעת לליקויים שנתגלו בדירה, תוך שאומצו קביעותיו המקצועיות של המומחה שמונה על ידי בעניין.

עיקר הליקויים שנתגלו התמקדו בתחום האיטום, שבעקבותיו נוצרה דליפת מים בצנרת הדירה,

זו גררה נזקים שנאמדו בסכום של כ- 50,000 ש"ח והופחתו בערעור לסכום של כ- 44,000 ש"ח ביחס לכל הסכום שנפסק. 

קביעה זו בעניין היקף הפיצוי הנה קביעה חלוטה, אלא שלאחריה עומדות להכרעה טענות הנתבעת כלפי צד ג'2.

הנתבעת טוענת, כי צד ג'2 שימש ככקבלן האינסטלציה בבניין ולאור קביעות בית המשפט בדבר אי תקינותה של מערכת האינסטלציה, יש לראותו כאחראי וכמי שחייב בשיפוי הנתבעת על כל פיצוי שבו נתחייבה.

צד ג'2 מכחיש את אחריותו בנימוקים הבאים:

1. הודעת צד ג' הוגשה באיחור.

2. הודעת צד ג' חסרה פרטים מהותיים.

3. האחריות פגה לתום שנתיים.

4. הנתבעת הפרה את חובת הקטנת הנזק.

אשר לטענות בעניין האיחור בהגשת ההודעה והחוסר בפרטים מהותיים -

צד ג'2 אינו מפרט את טענתו בנושא האיחור בהגשת ההודעה, היינו באילו מועדים לא עמדה הנתבעת ומסתפק בטענות כלליות. לפי הבנתי, לא ניתן להתייחס לטענות כלליות בעניין אי עמידה במועדים ללא הפנייה קונקרטית למועדים רלוונטיים.

למעלה מן הצורך אציין, כי בהתאם להוראת תקנה 136 וההלכה הפסוקה, כאשר מוגש כתב תביעה מתוקן, כפי שקרה בעניינו, שבעקבותיו רשאי הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן, ובמקביל רשאי הוא גם לשלוח הודעת צד ג' ולא רק בעניינים הנובעים במישרין מהתיקון, שנעשה בכתב התביעה (ראה לעניין זה: רע"א 507/97 שיכון ופיתוח ישראל בע"מ נ' סביון ואח' ).

לאור נימוקים אלה, אני דוחה את הטענה בדבר האיחור בהגשת ההודעה.

דברים אלה נכונים בשינויים המתחייבים גם ביחס לטענה בדבר החוסר בפרטים מהותיים.

ככל שסבר צד ג'2, כי קיים חוסר בפרטים מהותיים הפוגע בהצגת הגנתו, היה עליו לפעול ולהגיש בקשה מתאימה במועד הנכון. אין מקום להעלות טענה זו, בשלב זה של מתן פסק הדין, לאחר שצד ג'2 הגיש את הגנתו ואת סיכומיו.

אשר ליתר טענותיו של צד ג'2 -

שאלת האחריות נדונה כבר בפסק הדין מיום 07/11/10.

שם קבעתי, כי תקופת האחריות נמנית ממועד מסירת הדירה בחודש 05/02 וכי זו טרם חלפה. בהתאם לסעיף 1 לתוספת לחוק המכר, תקופת הבדק בגין צנרת הנה שנתיים (כיום לאחר תיקון, ארבע שנים) ולפי סעיף 4(ג) לחוק מתווספת לה תקופת אחריות של שלוש שנים מתום תקופת הבדק. לפיכך, בעת מועד עריכת חוות הדעת מטעם התובע בשנת 2007, טרם חלפה תקופת האחריות למועד הגשת התביעה. אשר על כן, הטענה נדחית.